<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"א ח"ד</h1>
<h2>דף פה.</h2>
כשדיין יושב בדין ורואה שהאחד מגזים לחבירו ואומ' לו כך וכך תחייב לי מן הדין וצריך הדיין להכחישו ולומר לא יתחייב לך כתובות. מכניסי' בעלי דינין ושומעין דבריהם ומוציאין כל אדם לחוץ ונושאין הדייני' ונותנין בדבר גמרו הדב' מכניסין בעלי דיני' וגדול שבדיינין אומר איש פלו' אתה זכאי או אתה חיי' בסנהדרין גזרו הגאונים שבזמן הזה אין לדיין לומ' פלוני קים לי בגוי' דאומר אמת כדי לאורועי שטרא או לאפוכי שבועה על פיו אם לא בראיה ואעפ"כ בעדות אדם נאמן. מחמיצין הדין עד שיתברר הדבר ויצא הדין לאמתו בפ"ט כתובו' לרא"ש כי מדין התלמוד שם מוכח שעל פי אשה חשובה או על פי אדם חשוב שסומך עליו יכול להפך שבועה ולחשוד מי שיש לו לישב' וכמו כן אם יעיד לו שהשט' פרוע אתרע שטרא ולא יפרע מלוה באותו שטר אלא בשבועה פי' ואפי' העד קרוב א"נ לשודא דדייני נותנין לאותו דלא איתרע שטרא ורש"י פירש איתרע שטרא דלא מגבינן ביה ולא קרעינן ליה וכן (עוקר) [עיקר] וכבר כתבתי כי בזמן הזה אין לסמוך אם לא בראי' גמורה וברורה.
<h2>דף קה.</h2>
אסור ליקח שוחד ואפי' שוחד דברי' ואם שאל ממנו שום דב' דרך השאלה אסו' לדונו זולתי אם הי' לו לדון כמו כן להשאילו. והרגיל ליטול שכר לדון דיניו בטלי' ואפי' אין ידוע שנטל אלא שהו' חשוד ליטול כל דיניו שדן בטלים זה הדין פשוט בבכורות וכתב הרמב"ן ואם נתברר הדבר בדין זה שדן שלא נטל שום שכר אין דינו בטל ואם לא נתבר' כל דיניו שדן בטלין ואע"פ שנט' משניהם שאין שום הטיה ושלא כדרך שוחד אלא כדרך שכר דקא עבר על מה אני בחנם וכו' ע"כ. ואגר בטלה מכוער ואין דינו בטל ובטלה דמוכח מותר, סנהדרין ובבכורות. צריך הדיין להיות לו רצועה ללקות ומקל למכת מרדו' וסנדל לחליצה, סנהדרין. צריך הדיין להיות סבלן כמו אב לבן והצבור שיסבלו הדיין והדיין שיכריחם סנהדרין [ח' ע"א] מצוה מדרבנן למנות שופטים בכל עיר ועי' אף על גב דאין לנו סמיכה עתה כדמוכח בסנהדרין.
